נעם ונקרט

נולדה בכפר סבא, 1979. בשנים האחרונות עוסקת בציור בחוויות האישיות שלה כאמא, וכאישה. בתוך הציורים האישיים נמזגים דימויים מתולדות האמנות. 

 

ונקרט מקיימת דיאלוג בעבודתה עם ציירים-גברים מודרניסטיים ועם האופן שבו הם תיארו נשים.

בעבודות המיצב שלה ונקרט מפרקת את הציור לצורות נפרדות המצויות במישורים שונים, ומאפשרת ריבוי נקודות מבט על הציור. 

​

על המשאית שלל נקודות מבט- מצד אחד, מבט פנורמי על פקק תנועה שמאוכלס על ידי נשים בלבד.

למעשה זו לא תמונה מנקודת מבט אחת ויחידה אלא אוסף של מבטים. לנוסעת החולפת על פני המשאית יש אפשרות לקרוא את הציור מצד לצד, כמו סיפור או אוסף של סיפורים קטנים- שתי נהגות משוחחות דרך חלונות פתוחים, נהגת יוצאת מהאוטו כדי לצייר את השקיעה, אחרת בוכה ושכנתה לפקק מגישה לה ממחטה. זוהי פנטזיה על פקק נשי שיש בו איכות של זרימה, שהייה ברגע, אמפתיה. 

בצידה השני של המשאית- מראה מנקודת המבט של נהגת. המבט מופנה החוצה אל נוף של ים בשקיעה, וגם אחורה אל ילד ישן. מצד אחד זהו רגע של שלוה, ומצד שני יש בו החמצה- הנוף נהדר אך הילד נרדם ואי אפשר לצאת ולחוות את הרגע בשלמותו. 

 

עוסקת בציור ובמיצבים ציוריים, מורה לציור ולרישום, ראש המחלקה לאמנות במנשר. 

בוגרת:

BA אוניברסיטת תל אביב (2006)

לימודי אמנות במדרשה (2009)

MFA בצלאל (2012)